בא אלי בחורה מבריקה אינטליגנטית בשנות ה30 לחייה.
היא סיפרה לי שהיא רוצה לפרוץ דרך ולעשות שינוים גדולים בתחום שהיא עובדת, והיא מרגישה שזה בלתי אפשרי לעשות זאת בארץ.
היא אמרה : " אני מיואשת מכול המערכות. אני מרגישה שחוקה, לא יכולה באמת להביא את עצמי עד הסוף.
בעבודה אני מרגישה אי שקט ורוצה לעזוב את הארץ כי קשה מאוד כאן לחיות. מרגישה כלואה כמו בעבדות ולא נמצאת במימוש."
בסריקה אנרגטית ותקשור ראיתי שהלב שלה מאוד פגוע וסגור, וגם צ'קרת הגרון שלה הייתה סגורה. הרגשתי שיש לה המון חוסר אמון בעצמה.
הבנתי שהיא מונעת מהרבה פחדים כמו פחד משינוים, מלהתמסר, פחד שכולם יגלו בסוף שהיא "בפוזה",
שהיא לא באמת כזאת חכמה, אחראית, יודעת הכול, מובילה, והיא תאכזב את כולם.
לכן היא לא חייה את האמת שלה ואת החיים שהיא באמת רוצה, אלא מתנהגת כפי שהיא חושבת שמצפים ממנה.
היא מאוד בשליטה, ולא מבטאת את האמת שלה, את הרעיונות שלה,
את השינויים שהיא חושבת שמאוד יעזרו ויהיו יותר יעילים למערכות מסוימות ומרגישה תסכול.
דרך שאלות ודימיון מודרך עזרתי לה להבין את זה.
שאלתי אותה אם היא תחיה את האמת שלה ותבטא את הרעיונות שלה עד הסוף, מה יקרה?
היא ענתה שתקבל הרבה הצעות וכולם ירצו אותה לעצמם ויקדמו אותה, ושכולם יתלהבו ממנה ….
אז שאלתי אותה: "ואיך זה מרגיש לך?"
"מרגישה שכולם ירצו לקחת מהאנרגיה שלי, שיכבלו אותי, שלא יהיה לי חופש לעשות מה שאני רוצה. לכן אני לא רוצה את מה שהם מציעים לי."
"ומה זה גורם לך בפועל לעשות?"
"לברוח, לוותר, לא להגיד את האמת שלי ואת הרעיונות שלי, לא לחשוף את עצמי.
עזבתי הרבה מקומות עבודה ברגע שרצו לקדם אותי, או יציעו לי יד חופשיה שזה מה שרציתי.
אך ברגע שזה קרה, ברחתי כי פחדתי שאני לא יוכל לספק להם את מה שהבטחתי, ויגלו שאני סך הכול פוזה.
וזה לא באמת שאני לא יכולה. בהסתכלות אחורה אני כן יכולה, רק שאני תמיד הרגשתי שזה חונק אותי,
כובל אותי, שלא יהיה לי מספיק זמן לעצמי, ושאאבד את החופש שלי."
כך המשכנו את התהליך עד שהיא הגיעה להבנה שאין צורך לעזוב את המדינה והבעיה היא לא במערכות,
אלא באיך שהיא תופסת את עצמה, באמון שלה בעצמה, בפחדים שלה, בלב פגוע וסגור שמשתוקק לריפוי, שחרור ואהבה, בגלל מה שהיא עברה בילדות.
היא הסכימה להתמסר לריפוי ולתהליך עמוק של כמה פגישות לגעת בשורשים, לשחרר מטענים ישנים שאינם משרתים אותה ותפיסות שכבלו אותה.
כמו כן קיבלה שיעורי בית לעשות פעולות כמו להתמסר למשהו שהיא בחרה עד הסוף, או כמו להתחיל להגיד את הרעיונות שלה בעבודה ועוד…
בסוף הטיפול האחרון שאלתי אותה מה ההבדל בין מי שאת היום לבין מי שהיית בפגישה הראשונה?
היא חייכה ואמרה: "שמים וארץ. היום אני לוקחת אחריות על החיים שלי.
אני בונה אותם בעצמי ולא מתאימה את עצמי אליהם ואל הסביבה.
אני מאמינה הרבה יותר בעצמי, מבטאת את האמת שלי, מגשימה את הרעיונות שלי, מובילה ומעריכה את עצמי, מתמסרת. מסתבר שזה ממש כיף.
אוהבת ונהנית שמתלהבים ממני, שעפים עלי ורוצים בקרבתי. אני לא נלחצת מהעצות המרובות, אלא לוקחת אותם כמחמאה, ומה שלא מתאים לי מסרבת בנימוס.
תודה שעזרת לי להיות אני ולחיות את האמת שלי ואת החיים שלי."