מכירים את האנשים האלה שרק מעניקים ולא מוכנים לקבל עזרה כשקשה להם? יותר מזה, הם לא מסוגלים לבקש עזרה.
אלו בדרך כלל הסיבות ששמעתי עד עכשיו:
כי זה מראה על חולשה.
כי אני זו שנותנת ועוזרת. מה פתאום אבקש עכשיו עזרה.
אני יודעת ויכולה להתמודד לבד.
לא רוצה להכביד על אחרים.
אף אחד לא יכול לעזור לי.
עכשיו הסיבות האמתיות – הלא מודעות שמסבירות למה קשה לכם לבקש ולקבל עזרה.
שימו לב מה זה אומר עליכם:
1. לא ראויה לאהבה – הרי כשאדם מציע או רוצה להעניק לכם עזרה זה מכיוון שאכפת לו מכם, אוהב אתכם ורוצה שיהיה לכם טוב. מכיוון שאת מאמינה בלא מודע שאת לא ראויה לאהבה, את לא מאפשרת לעצמך לקבל את העזרה.
2. וויתור עצמי – אני לא חשובה. אנשים אחרים חשובים יותר ממני: בעלי, הילדים, אימא, אבא, דודה, סבתא, ורק אחרי כולם, אולי גם אני.
3. קורבנות – בלא מודע אתם רוצים להמשיך להיות במקום "הלא טוב", כלומר יש לכם רווח כלשהו מהמצב הזה, ולכן אתם לא רוצים לקבל עזרה. כי ברגע שתקבלו עזרה, ייתכן מאד שהבעיה תיפתר ויהיה לכם טוב, ומזה אתם חוששים.
4. אנוכיות/אגואיסטיות – כשאתם מעניקים לאחר מרצונכם, בדרך כלל אתם מרגישים טוב עם עצמכם, שמחה אולי אפילו סיפוק. זה מרגש אתכם לראות איך האחר גודל ומרגיש טוב בזכות עזרתכם. ברגע שאתם אומרים "לא" למישהו שרוצה לעזור לכם, אתם באותו רגע מונעים ממנו להרגיש טוב עם עצמו, להרגיש שמחה וסיפוק. אתם לא מאפשרים לו להעניק, וזה מכווץ וגורם לו להרגיש לא טוב עם עצמו.
אני ממליצה לכם לבקש עזרה ולהיעזר באחר, כי כך אתם מאפשרים לעצמכם ולאחר להרגיש ראויים, אהובים ואוהבים. כך אתם מאפשרים ללבבות להתקרב, ולאחדות להתקיים. כך אתם והאדם שעוזר לכם גדלים, צומחים ונעים קדימה בקצב מהיר יותר.
בזה שאתם מקבלים עזרה – אתם גם מעניקים (מאפשרים לאדם העוזר לממש את עצמו דרך העזרה שהוא מעניק לכם.)